חילונים שומרי שבת | 5 יולי 2024 | חדש_באתר

כולנו מכירים את האיסור על הדלקת אש בשבת. סביר להניח שגם שמעתם את ההסברים המקובלים: זה קשור לאיסור על מלאכה של יצירה.

אבל מה אם נספר לכם שהאמת הרבה יותר מרתקת? מה אם נספר לכם שיש סוד חבוי בין המילים והאותיות של התורה, סוד שמשנה את כל מה שחשבתם שאתם יודעים על השבת?

שבת מנוחה: האם זה באמת כל הסיפור?

במבט ראשון, נראה שהאיסור על הדלקת אש בשבת נובע מהרצון להבטיח מנוחה ביום הקדוש. הרי בימים עברו, יצירת אש הייתה משימה לא פשוטה שדרשה מאמץ פיזי ניכר. מרחוק נראה שהאיסור על הבערת אש הוא כדי ליצור יום של חופש ומנוחה.

אבל רגע, האם התפיסה הזו באמת מסבירה את כל התמונה? והאם העובדה שכיום ניתן להדליק אש בלחיצת כפתור המצת בכיריים, משנה את מעמדה של הפעולה? ואם האיסור הוא רק על יצירה, מדוע אסור לתחזק אש שכבר דולקת?

...אנחנו מקווים שאתם זוכרים את חוקי הלשון העברית, הפעלים והבניינים...

הנה משהו שחושף את האמת (ותתכוננו להיות מופתעים)

כדי לענות על שאלות אלו, עלינו לצלול למעמקי הדקדוק העברי ולבחון את המילים המדויקות שבהן השתמשה התורה כדי לאסור על הבערת אש בשבת. ופה מתחיל החלק המפתיע באמת.

לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת - שמות לה, ג

שימו לב: התורה לא אומרת "לא תבעירו אש", אלא "לא תבערו אש". 

הבדל דקדוקי קטן זה טומן בחובו משמעות עצומה שסביר להניח שלא הכרתם.

מה ההבדל בין "לא תבערו" לבין "לא תבעירו"?

 - ההבדל בין "לא תבערו אש" ל"לא תבעירו אש" הוא הבדל של בניין ובכך גם של משמעות. 

לא תבערו אש: הפועל "תבערו" הוא בבניין פיעל. פירושו לא להבעיר גם אש קיימת, כלומר, לא לגרום לאש להמשיך לבעור על ידי הוספת חומר בעירה. בצורה "לא תבעירו אש": הפועל "תבעירו" הוא בבניין הפעיל. פירושו להדליק אש חדשה, כלומר ליצור אש שלא הייתה קיימת קודם. בהקשר של השבת: הציווי "לא תבערו אש בשבת" מתייחס לאיסור גם להבעיר אש קיימת, כלומר אסור גם להוסיף שמן לנר, או עצים למדורה, כדי שתמשיך לבעור.

כלומר:

• תבעירו: צורת עתיד של הפועל "הבעיר", שפירושו לגרום למשהו לבעור, להדליק.
• תבערו: צורת עתיד של הפועל "בער", שפירושו להבעיר, וגם לתחזק אש שכבר דולקת על ידי הוספת חומר בערה לאש.

המשמעות העמוקה (והמפתיעה) של האיסור

השימוש במילה "תבערו" מלמד אותנו שהאיסור אינו מוגבל רק להדלקת אש חדשה, אלא חל גם על כל פעולה הקשורה לתחזוקת האש, כמו הוספת חומרי בעירה, שמן לנר.

גילוי זה מנפץ את התפיסה הלא נכונה של "פעם היה אסור להדליק אש בשבת כי פעם זה היה קשה". ידע בלשון עברית, פותח צוהר להבנה חדשה ומעמיקה של משמעות השבת. 

זה לא רק עניין של מנוחה או יצירה, זה משהו הרבה יותר עמוק ומרתק.

שבת: יותר מאשר יום של מנוחה פיזית

אם כן, מהי הסיבה האמיתית לאיסור על הבערת אש בשבת? התשובה טמונה במשמעות העמוקה של השבת כיום קדוש.

השבת אינה רק יום של מנוחה פיזית, אלא גם יום קדוש. היהדות מגדירה שעשיית מלאכה בשבת, פוגעת בקדושתה של השבת.

מקצוע דקדוק ולשון - ככלי להבנת היהדות

סיפור הדלקת האש בשבת מדגים את החשיבות העצומה של הדקדוק העברי בהבנת היהדות. לעתים קרובות, הבדלים דקדוקיים עשויים להכיל משמעויות מרחיקות לכת.

לכן, לימוד הדקדוק העברי הוא לא רק תרגיל אינטלקטואלי, אלא כלי חיוני להבנת עומק ומשמעות רוחנית של המצוות.

שבת – מסע אל מעבר לגבולות המוכר

האיסור על הבערת אש בשבת הוא רק דוגמה אחת לאופן שבו הדקדוק העברי יכול לחשוף בפנינו רבדים חדשים של משמעות בהלכה. ככל שנתעמק בלשון התורה, נגלה עוד ועוד סודות חבויים, שיאירו את עינינו ויעשירו את חיינו הרוחניים.

השבת היא יום של קדושה, יום שבו אנו מוזמנים להתנתק מהשגרה ולהתחבר למשהו גדול יותר. האיסור על הבערת אש קשור במטרה של השבת.

הסוד שהמילים חושפות

האיסור על הבערת אש בשבת הוא הרבה יותר מסתם איסור על פעולה פיזית. זהו איסור שנובע מהמשמעות העמוקה של השבת כיום קדוש.

הדקדוק העברי, כפי שראינו, הוא המפתח להבנת המשמעות האמיתית של האיסור הזה. הוא מלמד אותנו שהאיסור חל לא רק על הדלקת אש חדשה, אלא גם על כל פעולה של הוספת שמן לנר, או גזיר עץ למדורה, פעולות שגם בעולם העתיק לא היו דורשות מאמץ. גם בעבר היה קל מאד להוסיף מעט שמן לנר, או להזין אש קיימת. האיסור הזה מלמד משהו עמוק יותר לגבי השבת. 

אז בפעם הבאה שתשמעו על האיסור על הדלקת אש בשבת, זכרו שזה לא רק עניין של מנוחה פיזית. זהו סוד עמוק ומרתק, סוד שמחכה להתגלות בין המילים והאותיות של התורה.