הקרע הנפש והתיקון: שבת, חילון וזהות יהודית

הקדמה

השבת, כיום קודש ומועד מרכזי ביהדות, עמדה במרכז סערה תרבותית וחברתית לאורך ההיסטוריה היהודית המודרנית. 

תהליך החילון, שהחל במאה ה-19 והתעצם במאה ה-20, הוביל לקרע עמוק בנפש הקולקטיבית של החברה היהודית, קרע שהשליך על היחס לשבת ועל זהותה היהודית.

הקרע הנפש: חילון ושבת

המשורר אמיר גלבוע, בשירו המרגש "ככה כמו שאני הולך", מצייר תמונה נוגעת ללב של אדם הנאבק בין רצונו לשמור שבת לבין מצבו הפיזי והנפשי המורכב. 

מילותיו, "ככה כמו שאני הולך אם אקבל פני שבת המלכה / והיו הבגדים לגופי של יום יום וגופי אפשר חלש יותר מרגשה / אבל הנפש לא", מעידות על הקושי העמוק שחשו רבים בתקופה ההיא, כאשר החילון החל לחדור לחברה היהודית. הקרע הזה בא לידי ביטוי בבקשה נואשת לקבל את השבת, אך יחד עם זאת בהכרה במצב הנפשי החלש ביחס ליהדות, שאינו מאפשר זאת באופן מלא.

מרדכי קושניר, מזכיר קיבוץ גבע וסופר עברי, חווה מקרוב את השבר הזה. בדבריו,

• "...והנה בהם, באותם האנשים, ובצעירים האלה מת כל רגש באותה הנקודה, שבה היה קרנם ועוזם של ישראל בדורות הקודמים. ולא שיש מלחמה בדת בקרבנו, או כפירה לשם מצווה. לא מניה ולא מקצתיה. אין כפירה בעיקר. כי אין זה עיקר כלל עוד. יש אטרופיה (=התנוונות) מוחלטת ועורקים נובלים בנפש בגנזים האלה. ואולי שום דבר גם לא גנוז עוד. זהו סוד השבת המחוללת. ...עמוק הכאב וממנו ניתן להתפרש בדברים הרבה". 
• "בצד להט המעשים הדוחקים ויצר הבניין המתמיד מתגלה פה איזה חרבה בנפש ותוגה כוססת לאלה הכואבים את הכאב הזה מבית. כי סיבת חילול השבתות והמועדים בתוכנו - לא עונות העבודה הבוערות בשדה בלבד הן הן הגורמות, וגם לא המאמצים הבלתי פוסקים לחלץ את המשק ממצוקותיו ולקיים אותו ולהוציא לחם מן הארץ וכלכלה לעובדיו כדי סיפוקם וברווח - כי אם אין יכולת לקיים את השבת אין מנוחה לנפש לקבל אותה. אין מעמד לנפש." ~ מרדכי קושניר, מזכיר קיבוץ גבע, במכתב לח"נ ביאליק.

, קושניר, שהיה מעורב עמוק בבניינה של החברה הקיבוצית, הבין את הקשר ההדוק בין שמירת השבת לבין שלמותה הנפשית של הקבוצה. הוא ראה כיצד המאמצים לבנות חברה חדשה וערכית מתנגשים לעיתים עם היכולת לשמור על המסורת היהודית.

הקרע הנפש והשלכותיו

הקרע בין החילון לשבת השליך על הזהות היהודית באופן עמוק. רבים חשו ניתוק מהמסורת ומהשורשים היהודיים, ועם זאת, נשארו קשורים אליהם ברמה הרגשית והרוחנית. תחושת הקרע הזו יצרה מצב של חוסר ודאות ובלבול לגבי הזהות היהודית, והובילה לחיפוש אחר משמעויות חדשות בחיים.

התיקון: חזרה לשורשים

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מעניינת: חזרה לשורשים ולמסורת היהודית, וביחד עמה, התעוררות מחודשת של העניין בשבת. יותר ויותר אנשים, גם צעירים וחילוניים, מגלים עניין בשמירת השבת ובערכיה.הסיבות לכך מגוונות:

• צורך ברוחניות: בעולם מודרני ומהיר, אנשים רבים מחפשים משמעות רוחנית וחיבור עמוק יותר לעצמם ולסביבתם. השבת מציעה מסגרת ומקום להתבוננות פנימית והתנתקות מהשגרה.
• חיפוש אחר זהות: השבת מהווה עבור רבים מרכיב מרכזי בזהות היהודית, ומאפשרת חיבור לשורשים ולמסורת המשפחתית.
• רצון לקהילה: שמירת השבת יוצרת קהילה של אנשים שחולקים ערכים משותפים, ומאפשרת חיבור חברתי עמוק יותר.

הקרע בין החילון לשבת היה פצע עמוק בנפש הקולקטיבית של החברה היהודית. עם זאת, בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך של ריפוי והתחדשות. יותר ויותר אנשים מגלים מחדש את ערכה של השבת ואת חשיבותה לזהות היהודית.הדרך עדיין ארוכה, אך יש מקום לאופטימיות. התעוררות העניין בשבת מעידה על כך שהצורך בחיבור לשורשים ולמסורת היהודית הוא טבוע עמוק בנו, ועל כך שהשבת יכולה לשמש כגשר בין הדורות ובין הזרמים השונים ביהדות.

• השבת היא מרכיב חיוני בזהות היהודית.
• תהליך החילון גרם לקרע עמוק בנפש הקולקטיבית ביחס לשבת.
• בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך של חזרה לשורשים ולהתעוררות מחודשת של העניין בשבת.
• השבת יכולה לשמש כגשר בין הדורות ובין יהודים.