בבית הישן והצנוע בשכונה, ריח עוגת השמרים של סבתא רחל מילא את האוויר. בעוד אור השמש החל לדעוך, נרות השבת כבר נצנצו על השולחן המגוהץ. סבתא רחל, אישה טובת לב, הכינה את הבית לכבוד השבת.
תמר, נכדתה הקטנה ישבה בפינה משחקת במשחקים.
כשהשבת נכנסה, וסבא הלך לבית הכנסת, רחל צפתה בסרט ישן.
תמר, שהופתעה, שאלה שוב, "סבתא, למה את רואה טלוויזיה בשבת? הרי אסור להדליק חשמל בשבת". רחל ליטפה את ראשה של תמר ואמרה, "סבתא לא מדליקה חשמל, מתוקה. הטלוויזיה כבר הייתה דלוקה".
למחרת, תמר הקטנה, ישבה בפינת החדר משחקת בעוד סבתא נחה על הספה שקועה בקריאת ספר. "סבתא, למה את קוראת בשבת? הרי אסור לעבוד בשבת", שאלה תמר בסקרנות תמימה.
רחל חייכה חיוך חם ואמרה, "סבתא לא עובדת, מתוקה. סבתא קוראת סיפורים, זה כיף וזה מותר בשבת".
תמר, ילדה חכמה וסקרנית, הפנימה את המראות והצלילים של השבת בבית סבתה. היא למדה שמותר לקרוא בשבת, שזה כיף, ושאסור להדליק חשמל, וחשבה שמותר לראות טלוויזיה אם היא כבר הייתה דלוקה.
שנים חלפו, ותמר גדלה והפכה לאישה צעירה. היא התחתנה והקימה משפחה משלה, אבל זיכרונות השבת בבית סבתה נותרו חקוקים בזיכרונה. היא אימצה את המנהגים שלמדה מסבתה, אבל לא הבינה את ההיגיון שמאחוריהם.
היא לא ידעה שסבתה רחל, אישה פשוטה וטובת לב, לא הבינה את כללי ההלכה לעומקם, ושהיא פעלה מתוך תחושת בטן ורצון ליהנות מהשבת.
תמר הפכה את תחושות הבטן עם מה שנכון ומה שלא נכון - לכללים שפועלים לפיהם.
תמר שמרה שבת בדרכה שלה, לפי מה שהיה לה נוח ומה שגרם לה הנאה. היא לא הדליקה אש ולא נסעה, אבל היא כן בדקה מיילים וענתה לטלפונים. הרי זה לא ממש עבודה, היא אמרה לעצמה, זה פשוט חלק מהחיים המודרניים.
יום אחד, תמר נתקלה במאמר על השבת והאסור והמותר שלה. היא קראה בעיון את ההסברים וההיגיון שמאחורי המצוות והאיסורים, והבינה שטעתה בפרשנותה את מעשיה של סבתה. היא הבינה שהשבת היא יום קדוש, ושהאסור והמותר של השבת לא תלויים רק ברגשות או בהעדפות אישיות.
היא הבינה שסבתא פעלה מתוך טוב לב, אבל לא כל מה שעשתה היה מתאים לשמירת השבת.יום אחד, תמר פגשה רב והחליטה לשאול אותו על שמירת שבת. היא סיפרה לו על סבתא רחל והטלוויזיה, ועל איך שזה בלבל אותה לגבי מה מותר ומה אסור בשבת.
הרב חייך ואמר, "תמר, סבתא שלך בטח הייתה אישה מדהימה, אבל לפעמים אפילו אנשים טובים עושים טעויות. שמירת שבת היא לא עניין של מה שנוח או מה שכיף, אלא של מה שה' ציווה אותנו. לא לכולם זה אינטואיטיבי ולפעמים זה יכול להיות אתגר. זה מה שעושה את השבת לכל כך מיוחדת".
תמר חשה צביטה בלב. היא הבינה שהיא העבירה את הטעות הלאה לילדיה, והחליטה לתקן את המעוות. היא סיפרה למשפחתה על סבתא רחל, על השבת בבית סבתה, ועל התובנות החדשות שלה. היא הסבירה להם את משמעות השבת ואת החשיבות של שמירת ההלכה מתוך הבנה והפנמה.
משפחתה של תמר הקשיבה לה בדממה. הם הבינו, והחליטו ללמוד יחד את הלכות השבת. הם הבינו שהשבת היא מתנה יקרה, מתוך כבוד והערכה.
הסיפור של תמר הוא סיפור על טעות ועל תיקון. הוא מלמד אותנו שהבנה מעמיקה של השבת והאסור והמותר שלה, היא המפתח לשמירת השבת מתוך שמחה והתלהבות, ושהעברת מסורת מדור לדור צריכה להיות מלווה בהסברים והכוונה. הוא מזכיר לנו שכולנו בני אדם, וכולנו יכולים לטעות, אבל החשוב ביותר הוא ללמוד מהטעויות שלנו ולתקן אותן.
הסיפור של תמר הוא סיפור נפוץ. רבים מאיתנו גדלים עם תפיסות שגויות לגבי שמירת שבת, בגלל דברים שראינו או שמענו מההורים או הסבים שלנו. אבל חשוב לזכור שאנשים טובים עושים טעויות, ושאנחנו צריכים לקחת אחריות על הידע שלנו וללמוד בעצמינו את האסור והמותר של השבת. רק כך נוכל לשמור שבת באמת, ולהבין את היופי והמשמעות האמיתית שלה. מוזמנים להגיב עכשיו בקבוצה של חילונים שומרי שבת.
